מעשה ש[לא] היה

ישנם סיפורי בדים שכה השתרשו בעולמנו, עד שלעתים כבר לא ניתן להאמין כי אין להם שום קשר עם המציאות, ופעמים גם איננו יודעים היכן נוצר הצ'יזבט התורן.

אחד מהם הוא הסיפור הידוע שמסופר בוואריאציות שונות, אבל אין לך תינוק ותינוקת שאינם בקיאים בנושא זה, והצד השווה שבהם מספר כך:

אחד מבני משפחת רושטילד המפורסמים בעושרם, התרברב פעם כשראה את עושרו, ומכיוון שזחה עליו דעתו אמר: "אני לא אמות לעולם מרעב, כי הרי כסף יש לי למכביר". יושב בשמים ישחק, ויום אחד נכנס גאוותן זה אל חדר משכיתו, ויש אומרים כספתו, כדי לספור את כספו כדברי חז"ל 'עכברי דשכיב אדינרי', ולפתע נטרקה הדלת מאחוריו. ניסה האיש לדפוק בדלת אולם אף אחד לא שמע, ו'יודעי דבר' מוסיפים את הסיבה, כי הלז הודיע לבני משפחתו על נסיעה ארוכה אותה הוא מתעתד לבצע ולכן אף אחד לא חיפש אחריו, ולאחר ניסיונות כושלים לצאת ממלכודת הזהב, פצע האיש את עצמו או שמא מרוב שהכה על הדלת ועל הקירות נפצע בידיו, ובדם הרב שזב ממנו רשם: "אני רוטשילד חשבתי שלא אמות לעולם מרעב, והנה מתּי בביתי מוקף באוצרותיי והללו אינם יכולים להושיע אותי במאומה".

כך מסופר למשל בספר הנחמד: "אוצר פתגמים ושיחות" של ר' יחזקאל שרגא ברנדסדורפר:

הברון רוטשילד מווינה, נכנס פעם לחדר האוצר שלו, ושכח לקחת עמו את המפתחות של האוצר, והדלת נסגרה מעצמה. חלונות לא היו ולא יכול היה לצאת. הוא צעק, אולם קולו לא נשמע מבחוץ. כעבור ימים אחדים התחילו לחפשו, ולא ידעו לאן נעלם. השומרים פתחו את הדלת ומצאוהו מת. הברון רוטשילד מת מרעב...

המעשייה חביבה מאוד על בעלי המוסר, שמבקשים להוכיח מכאן את אפסיותו של האדם ועל הכסף החומרי שאינו יכול להועיל לו במאום, תובנה נכונה בעליל ומיותר אף להאריך בכך, אולם דבר אחד חסר כאן בסיפור, המעשה לא היה ולא נברא.

אף אחד לא שמע על אחד מצאצאי המשפחה שמת בתוך הכספת שלו, לא נמצא על כך תיעוד לא בכתובים ולא בזיכרונות המשפחה, ולמרות חיפושיי המרובים לא הצלחתי לגלות אפילו שמץ של אמת בדבר. מה שכן, נמצאה ידיעה בעיתון משנת 1926 על הברונית רוטשילד שמתה מרעב, אבל שם מדובר על מישהי שהרעיבה את עצמה בגלל הפרעת אכילה מסוכנת - 'אנורקסיה נרבוזה', ובעברית 'צַיְמָנוּת'.

*

גם המעשייה המפורסמת על אבי המשפחה, ר' מאיר אנשיל (בספרי המשפחה הוא מכונה משום מה 'אמשל'. אנשל הוא שם המשפחה ואביו היה ר' משה אנשל בוייר צאצא למשפחת האן תושבים ותיקים בעיר פרנקפורט משנת ר"צ. מאיר אנשיל החליף את שם משפחתו ל'רוטשילד' – מגן אדום, על שם סמל המשפחה שהתנוסס בבניין מגורם בפרנקפורט), כיצד התעשר, המקור הראשון הוא בספרים של רבי אברהם חיים מיכלזאהן, "דובר שלום" ו"שמן הטוב", ושם מובאות שתי גרסאות, אחת עם רבי צבי הירש הלוי הורוויץ אב"ד טשרטקוב והסיפור הידוע עם הכסף שנגנב מהמגירה והתגלה רק בבדיקת חמץ, והשני עם ה"חכם צבי" שכשברח מאמשטרדם בעת מלחמתו נגד צבי שבור עבר דרך פרנקפורט ור' מאיר אנשיל אירחו ואף העניק לו 'כיס מלא אדומים'.

לא ניתן לדעת איזה גרעין של אמת קיים בסיפור זה, אולם בספר "פרקים מתולדות היהודים בטשורטקוב", שהתחבר ע"פ פנקס הקהילה ששרד באופן פלאי, כותב המחבר ד"ר אפרים זוננשטיין (בעמוד 18): "בזמן האחרון ייחסו לפנקס כמה אגרות אודות ר' הירשלי ושעתו, אודות ייחוסו למאיר אנשיל ראטשילד, שהיה מקודם משרת בביתו של ר' הירש'לי, ובאמת לדברים כאלה לא היה מקום מעולם בפנקסנו".

ר' מאיר אנשיל רוטשילד, אבי השושלת

מצבתו של ר' מאיר אנשיל

בספר איש על דגלו" על רבי גרשון ליבמן ראש ישיבת אור יוסף נובהרדוק בצרפת, מסופר כך:

בימים ההם, עמד בראש מוסדות המגבית היהודית בפאריז, נצר למשפחת רוטשילד הנודעת. כאשר היו פונים למוסד זה לקבלת עזרה, היה מקובל לומר שפונים לרוטשילד. אך תלמידי הישיבה לא ידעו פרטים "שוליים" כאלה. ולעומת זאת, באחד מספרי המוסר למדו על עוד אחד מבני רוטשילד אשר פעם התבטא ואמר שהוא יכול למות כדרך כל אדם מכל סיבה שהיא אך בודאי לא מרעב, (בכלל) [בגלל] רוב עשרו. והנה יום אחד כשנכנס לחדרי הכספות שלו, ננעלה אחריו דלת המתכת כשהמפתחות בחוץ ולא היתה לו שום אפשרות לצאת עד שגווע ברעב, ונתגלה על ידי בני משפחתו. זהו מה שידעו בישיבה על רוטשילד.

והנה, אחד האברכים שנשלח לייסד ישיבה בתוניס, ואכן הצליח, היה זקוק לתקציבים, ופנה לארגון הג'וינט האמריקני. ראשי הג'וינט שלחו נציג מטעמם לתוניס ללמוד את הענין ולהחליט. נציג זה, פנה במהלך ביקורו לאברך שלנו ושאל אותו: "האם פניתם לקבלת עזרה מרוטשילד"? התשובה היתה: "איזה רוטישלד? זה שמת בתוך הכספת"? הנציג נדהם וביקש הבהרות. אחר כך עבר דרך צרפת ופגש את רבנו ודיווח לו על שליחותו בלי לדלג על הפרט הזה שבשליחותו. רבנו צחק מטוב לב ותמיד סיפר מעשה זה כהוכחה שחוסר ידיעת ה"מילי דעלמא" אינה מפריעה להצלחה ב"מילי דשמיא".